Search

תוכנות

ש לי חברה שקוראים לה מירב. אני מתה עליה כי היא תמיד נמצאת בכל המקומות שאני לא מצליחה להגיע אליהם: פסטיבלי סרטים למיניהם, פתיחות ש���� תערוכות וכל מיני אירועים שמעולם לא שמעתי עליהם. בנוסף, היא גם שולחת לי כל כמה ימים קישור מעניין.
בשבוע שעבר היא שלחה לי קישור לסיפור מרתק שלא יוצא לי מהראש. החלטתי לכתוב עליו כי הוא גרם לי לחשוב אם דבר כזה היה קורה גם היום, בעידן בו כל אחד מציג את עצמו ומד����וח על כל פיפס שהוא עושה.
יויאן מאייר היתה אישה בודדה שעבדה במשך כארבעים שנה כ״נני״ במשפחות אמידות. מא��יר שמרה על פרטיותה בק������������אות. ������������������������������������������ק������������������������������������������ה הראשונה מבעלת הבית, היתה לה����קין מנעול על חדרה שבעליית הגג.
בימיה החופשיים היא הי��ה יוצאת ל��חוב כשאיתה מצל��ה.
����תמו��ות שלה היו תיעודיות. אנשים אמיתיים בקרנות ��חוב פעלתניות באמריקה ובקנדה של שנות ה-50, ה-60 וה-70. חדר האמבטיה שלה הפך לחדר חושך, והיא פתחה שם את תמונותיה.

womanback childrenincar

למאייר לא היתה משפחה, ואף לא חבר קרוב מספיק שידע מה קורה ����תה. ����������������יא התנהלה חיים שלמים, כשאף ����חד לא הי�� מודע ��תי��ודים היפיפיים שלה.

יום אחד רכש סוכן נדל”ן צעי�� בשם ג׳ון מאלוף ערי��ה של תמונ��ת מודפסות ו��י��מים שנמצאו ב��וך שידה ישנה ונמכרו במכירה פומבית. הוא גי��ה את התיעוד הנדיר והמרת�� הזה והחליט לצאת למסע ולגלות מי היה האמן שצילם אותם. כך נולד בספטמבר 2013 סרט דוקומנטרי המציג את המטפלת האלמונית, אשר אוצר של 100 אלף תצלומיה, הכתיר אותה – כשנתגלה אחרי מותה – לצלמת הרחוב המוכשרת ביותר בהיסטוריה.

womanwithcamera

מדהים, לא?! מאייר יצרה מתוך להט. מתוך דחף ותשוקה. ללא כל תגמול, ללא לייק אחד פייסבוק…
האם יש סיכוי שסיפור כ��ה יקרה ��עידן שלנו שבו כל א��ד מאתנו אוהב להציג את עצמו: מה אכל, כמה רץ, איפה בילה ואח״כ רץ לבדוק כמ�� ומי עשו לו ����יק או הגדילו ושתפו את פניני החוכמ�� שכתב..
עזבו אתכם מפי����בוק, אינסט��רם, ט��וי��ר או כל פלטפורמה אח��ת ש״מציגה״ אותנו. זו לא המ��גת האמיתית של החיים שלנו.